גזר דין בתיק ת"פ 13 - 4 - 14945

1.       בעקבות הסדר טיעון שנעשה בין הצדדים, הוגש נגד הנאשם כתב אישום מתוקן, ועתה בא אני לגזור את דינו.

          בין הצדדים לא היה הסדר ביחס לעונש, והטיעון לעונש היה טיעון חופשי.

2.       כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מונה שני אישום:

(א)     האישום הראשון:

האישום הראשון מתייחס לקבוצת אנשים, בראשות אדם בשם נביל, שגנבו חלקים ממחפרון (מתקרא - "באגר"), ולאחר מכן ניהלו מו"מ עם בעל המחפרון, כדי שיפדה מידם את חלקי המחפרון שנגנבו ממנו. נטען כי בתאריך 18.3.2013, לאחר תיאום טלפוני מוקדם, הגיעו נביל והנאשם למפגש עם בעל המחפרון. במהלך המפגש מסרו הנאשם ונביל לבעל המחפרון את חלקי המחפרון שנגנבו, ובתמורה מסר להם בעל המחפרון מעטפה ובה סך 27,000 ש"ח. באותה עת כיוון נביל אקדח, הנחזה להיראות כאקדח אמיתי, לעבר בעל המחפרון.

על רקע דברים אלה, הורשע הנאשם בעבירת סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - " חוק העונשין").

(ב)     האישום השני:

          האישום השני מתייחס לאירוע שאירע בתאריך 17.3.2013 (יום לפני האירוע המתואר באישום הראשון). נטען כי באותו יום התקשר הנאשם לסניף של חברת פיצות בנהריה, וביקש לשלוח לו, לישוב מזרעה, ארבע פיצות משפחתיות ושני בקבוקי קולה. שליח מהחברה אכן יצא לבצע את המשלוח, ובהגיעו לכניסה לישוב פגש את הנאשם ואת נביל, ומסר להם את הפיצות ובקבוקי השתיה שהוזמנו, ודרש מהם תשלום בסך 230 ש"ח. נטען כי "הנאשם ונביל" שלפו אקדח הנחזה להיות אקדח אמיתי, הצמידו אותו לחזה של השליח ודרשו ממנו שיסתלק מהמקום בלי הכסף שדרש. השליח, בפחדו מהנאשם ומנביל, הסתלק מהמקום בלא לקבל את התשלום, והנאשם ונביל נטלו את הפיצות ואת בקבוקי השתיה.

          על רקע דברים אלה, הואשם הנאשם בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

3.       באת כוח המאשימה עמדה בטיעונה על חומרת העבירות שבוצעו על ידי הנאשם, ולטענתה יש להשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל. בהסתמך על פסיקה שניתנה בעבר בעבירות בהן הורשע הנאשם, טענה באת כוח המאשימה, כי מתחם העונש ההולם הוא בין 3 שנים לריצוי בפועל ועד 6 שמנים לריצוי בפועל, ובנוסף לכך מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים.

4.       בא כוח הנאשם סבור שאין מקום להשית על הנאשם עונש אשר יהיה עליו לרצותו במתקן כליאה, באשר לטענתו, יש לתת משקל לשיקולי השיקום של הנאשם, בהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם (18 שנים ועוד 4 חודשים). בטיעונו עמד בא כוח הנאשם על כך שלנאשם אין הרשעות פליליות קודמות, הוא נטל אחריות על מעשיו והודה מיד בתחילת ההליכים, היה נתון במעצר ולאחר מכן במעצר בית, שם היה נתון לפיקוח שירות המבחן, האירועים לא היו כרוכים באלימות קשה, ומשליח חברת הפיצות לא נטלו הנאשם וחברו כסף שהיה ברשותו.

          את טענותיו בעניין שקולי השיקום, תמך בא כוח הנאשם בפסקי דין שונים.

5.       כמצוות הדין, הורתי לערוך תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם. קצינת המבחן סקרה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, ואת הפגיעה (הרגשית) שנפגע כתוצאה מסכסוך שקיים בין משפחתו ובין דודיו המתגוררים באותו בניין. קצינת המבחן תיארה את הזדקקותו של הנאשם לטיפול בעקבות התחברותו לקבוצת צעירים חסרי מסגרת, ומעורבות הוריו בתהליך זה.

          נוכח הפגישות שקוימו על הנאשם במהלך התקופה בה היה נתון בחלופת מאסר, סבורה קצינת המבחן כי "יש מקום להעדיף את הפן השיקומי, מאחר ו[הנאשם] הינו צעיר ללא עבר פלילי והשהות במסגרת בית הסוהר תוביל לחשיפה מוגברת לדפוסים עברייניים ולהמשך נגררות ואף לאימות דפוסים שכאלה". על רקע זה ממליצה קצינת המבחן להטיל על הנאשם עונש שירוצה בעבודות שירות, ולצדו צו מבחן  למשך שנה, במהלכה ישולב הנאשם בטיפול קבוצתי במסגרת שירות המבחן.

6.       הנאשם עצמו הביע חרטה על המעשים שעשה, וביקש לנהוג עמו במידת הרחמים, ולא להשית עליו מאסר לריצוי במתקן כליאה.

7.       ריבוי עבירות (סעיפים 40יג - 40יד(4) לחוק העונשין:

          העבירות בביצוען הורשע הנאשם, בוצעו על ידו בשני מועדים שונים, ואין ביניהן קשר ענייני. במצב הדברים הרגיל, היה אפוא מקום לקבוע מתחם עונש הולם נפרד לכל אחת מהעבירות. ואולם, נוכח סמיכות התאריכים, ועל רקע גילו הצעיר של הנאשם, אעשה חסד עם הנאשם, ואראה את שתי העבירות כאילו מדובר במעידה אחת, ואתייחס לעניין כאילו מדובר באירוע אחד.

          על כן, מתחם העונש ההולם ייקבע לשתי העבירות גם יחד.

8.       קביעת מתחם העונש ההולם ונסיבות ה      קשורות בביצוע העבירות (סעיפים 40ג, 40ט' - 40י"א לחוק העונשין):